הפצה דיגיטלית

הפצה דיגיטלית


במשפט בודד: יוצרות ויוצרים! הגיעו לקהל שלכם בעצמכם ולא דרך מתווכים ושאר גוזרי קופונים,
שמנסים לשכנע אתכם שאתם אבודים בלעדיהם.


 

19ספטמבר

כשמוחמד התחיל להניח תפילין

נס פך השמן בימינו אנו

כשמוחמד התחיל להניח תפילין

פייסבוק היא פלטפורמה ארורה: לא רק שהיא מפקיעה את הפרטיות, הנכס האחרון שנותר לאדם המודרני ולא רק שאנחנו מוסרים לה את הדבר היקר הזה באופן וולונטרי (ואין אפילו את מי להאשים), היא גם תוקעת את מי שמנסה בכל זאת להרוויח מהפופולריות לה:
אני מפעיל כידוע אתר VOD של סרטים בתשלום וכמו כל העדר, גם אני מנסה לקדם אותו בפייסבוק באמצעות עמוד.


המלכוד

המלכוד שפייסבוק מציגה הוא כפול:
* אם תנסה לקדם כיום עמוד מסחרי דרך תחומי ענין, אנשים שאתה מכיר וכו', אז פייסבוק תעשה הכל כדי להכשיל אותך, על מנת שתרכוש את קידום העמוד בתשלום.
* אם החלטת בכל זאת לשלם, פייסבוק תשדך לך קהל לא רלוונטי.

דוגמה

קודם כל, יש המוני דוגמאות. זה לא תיאורטי ולא חד פעמי, אלא מתרחש יום יום. אציג אחת קטנה:
לקראת ראש השנה והימים הנוראים, אני מנסה לקדם בפייסבוק סרטים מהפלטפורמה שעוסקים בחגים ישירות או עוסקים בחשבון נפש או במלחמת יום כיפור.
כזה הוא למשל סרטו המצוין של אלירן מלכא 71 מטר מרובע. זכרונות ילדות של צעיר שבית הוריו עומד להיהרס על ידי דחפור. רגע לפני ההריסה, הוא נכנס פנימה, להיפרד מזכרונות הילדות שלו, שהם לב הסרט. אני מאוד אוהב את הסרט. יש בו שילוב מדויק של הומור ועצב.

אז העליתי פוסט עם טריילר של הסרט וציינתי בטקסט במפורש שהוא לקראת הימים הנוראים, ימי חשבון נפש וכו'.

קבלתי שני לייקים: האחד ממוחמד ועוד אחד בערבית, שאני משוכנע משום מה שאינו יהודי, או במילים אחרות, הסרט לא נוגע לו תרבותית, דתית או בכל דרך אחרת (אולי למסר האנושי הכללי שלו, אבל את זה אי אפשר להבין מהפוסט).
כן, אני כבר עונה לכל החכמולוגים: ניסיתי למקד ככל יכולתי את הקהל. לא יכולתי לבחור בחובשי כיפה כי אין פילוח כזה, אבל בהחלט ניסיתי להיות מדויק.
משהו מסריח פה, חברים. הרי אני משלם על כל קליק.

זהו, סיימתי להרצות את טענותיי.

פייסבוק מתבקשת להגיש כתב הגנה, אם כי ברור שאיש לא יטרח לעשות זאת ואנשים כמוני ימשיכו לשלם לה על קידום לא רלוונטי, רק כי אין ברירה.

Posted in הפצה דיגיטלית

15ספטמבר

הסיפור שלא יאומן על נטפליקס, פייסבוק ואני

אמיתי לגמרי

הסיפור שלא יאומן על נטפליקס, פייסבוק ואני

יום אחד, בעודי מהלך לתומי במשעולי טוויטר, ממולל פרחים ומהורהר, נתקלתי בהפניה לכתבה מניו יורק טיימס. הכתבה הקצרה ספרה על כך שאתר האינטרנט האדיר, שכבר הפך מזמן לחזק יותר מתחנות ורשתות טלוויזיה, ביניהן אפילו HBO, מתענין לאחרונה בסרטי תעודה. 
נטפליקס, שעד היום התנהל על פי אמות מידה מסחריות נוקשות, פתאום מגלה ענין בסרטים שנחשבים כבדים ומשעממים, כאשר אף רגולטור אינו נושף בעורפו ומכריח אותו לקנות אותם!
מוזר.
דווחתי על המוטציה בפייסבוק והמשכתי הלאה. אבל זו רק התחלת הסיפור...


מבחינתי, זו היתה הוכחה נוספת לכך שהז'אנר הדוקומנטרי אינו רק עונש, כפי שהוא נתפס על ידי ערוצי טלוויזיה בישראל, אלא יש לו אפילו צידוק מסחרי. 

השאר? היסטוריה. בעצם היסטריה

 עשרות לייקים עיטרו את הסטטוס הדהוי שלי. בעקבותיהם הגיעו מיילים וטלפונים מאנשים שלא פגשתי שנים רבות, את חלקם אני גם לא מכיר.
מתברר שאף אחד לא נכנס לקישור (טוב זה ברור) ואיכשהו, כנראה בגלל משהו בניסוח, פלוס מוניטין מסוים שאולי צברתי, הביא אנשים לחשוב שאני נציג מטעם נטפליקס ואני מחפש סרטים עבורם.

בחיי שלא התכוונתי לזה, ולא רק בגלל שבדרך כלל אינני איש של פוזות אלא גם מסיבה מעשית: ההתמודדות עם שלל הפונים היתה מעייפת ומעיקה.

מה קרה

טוב, העובדה שאנשים חשבו שאני נציג של נטפליקס, זה עוד בקטנה. מה שבאמת הדהים אותי הוא תגובתם אחרי שהסברתי להם (מתוך ידע מוקדם שהיה לי), שהם צריכים לשלם על תהליך הסינון. אחר כך הסברתי להם שנטפליקס משלם דמי רשיון כמו ערוץ טלוויזיה אבל משהו נמוך מאוד, שעשוי להיות פחות מ - 1000$ לשנתיים (יש סרטי תעודה שמקבלים גם כפול מזה, אבל לא יותר למיטב ידיעתי).
במשך התקופה הזו נטפליקס יכול להציע את הסרט לכל דורש ואינו חייב לספק דין וחשבון ובוודאי שלא תמלוגים ליוצר/ת.

אגב, אם אתם בכל זאת רוצים ללכת בנתיב הזה, שקלו לפנות ל - distribber. נראה שיש להם המודל ההגון ביותר: לא התקבלת לנטפליקס, לא שלמת, או יותר נכון - שלמת מעט.
רק חשבו על כמה זמן ייקח לכם להחזיר את ההשקעה בתהליך הקבלה! מה קורה לכם, אנשים? אתם כנראה אלו שעומדים בתור למסעדה או חנות של אפל אחרי השקה או מתחננים להזמנה לאפליקציה או מסיבה. טוב, כנראה שאני לא מבין משהו.

netflix-hastings-hbo-revenueמנכ"ל נטפליקס מתגאה בהכנסות

פרשנות

אז מה היה לנו כאן בעצם? יוצרות ויוצרים מעדיפים סכום בטוח, גם אם נמוך, מאשר שותפות בהכנסות.
אני מסיק מזה שיוצרים בעצמם אינם מאמינים בסרטים שלהם. זו מסקנה עצובה וגם די מפתיעה, בהינתן האופן האסרטיבי שבו יוצרות ויוצרים מגינים בדרך כלל על הסרט שלהם ומתגאים בקבלתו האוהדת על ידי קהל. 
אני יודע, יש שיגידו שעצם קבלתך לנטפליקס מקדמת את הסרט שלך, אבל זה עשוי להיות ההפך המוחלט: בנטפליקס אתם זנב לאריות ויכולים להיעלם באבק שמשאירים לכם הסרטים הפופולריים.

קדימה, יוצרות, יוצרים. אתם, שמחשיבים את עצמכם אנשים ביקורתיים, במקרים רבים אנטי ממסדיים, מתנהגים כמו אחרוני הקרנפים. יאללה, תתעשתו ותתחילו לחשוב לבד.

Posted in הפצה דיגיטלית

15ספטמבר

איך לא להפסיד במשפט תביעות יוצרים כמו סם שפיגל

סיפור מצער שיכול להימנע בקלות

איך לא להפסיד במשפט תביעות יוצרים כמו סם שפיגל

עו"ד קרן מרץ מספרת בכתבה ב - ynet על הפסד בבית המשפט לבית הספר סם שפיגל, בתביעה שהגיש נגדה צלם סטילס. מתברר שבית הספר שילב תמונה של יהודה עמיחי באתר בית הספר מבלי לקבל אישור מהצלם או לשלם לו תמלוגים.
קודם כל, הסיפור עצמו מענין ומאפשר להבהיר את הבלבול הכרוך בזכויות יוצרים.
שנית, אני מציג כאן פתרונות מעשיים לשימוש חוקי וחפשי לא רק בתמונות, אלא גם בוידאו (!).


מה קרה

סם שפיגל שילב תמונה של יהודה עמיחי, שצילם דן פורגס, באתר בית הספר. הצלם גילה את התמונה והגיש תביעה על סך 20,000 ש"ח נגד העמותה המנהלת את בית הספר. בית הספר טען להגנתו כי מעט מאוד אנשים נכנסו לעמוד, כי התמונה היתה קטנה ולא תפסה את מרביתו של העמוד מבחינת התוכן, כי הדבר לא נעשה למטרות רווח אלא שירות לציבור וכי לא נגרם נזק לצלם.
אני חושב שעל פניו, הטיעונים נשמעים הגיוניים למדי.
אולם מתברר שהחוק בישראל קובע כי הנפגע שזכויותיו נפגעו אינו צריך להוכיח שנגרם לו נזק. עצם הפרת הזכויות מזכה אותו בפיצוי. שיקול הדעת של השופט/ת (במקרה הזה - רשמת, שמעמדה כשל שופטת) הוא לגבי גבוה הסכום.
 הסכום שנפסק היה 4000 ש"ח ועוד 2000 ש"ח שכר טרחת עורך הדין. 
הסכום פחות מענין. מה שיותר משמעותי הוא להבהיר את המותר והאסור.
על פי התגובות לכתבה, אנשים לא מבינים היכן הבעיה. חלקם התרעמו על הצלם רודף הבצע (בעיניהם), חלקם כעסו על כך שלא הכיר תודה לסם שפיגל שבצעו עבורו פרסומת חינם, ועוד ועוד.

מה אומר החוק

יצירה מוגנת בזכויות יוצרים, אלא אם נכתב אחרת
לא, לא צריך לציין שכל הזכויות שמורות, לא צריך להוסיף את האות C עם עיגול, לא צריך לרשום אצל רשם זכויות או כל רגולטור אחר שהיצירה שלכם. היא של היוצר/ת כזכות טבעית.
רק ציון מפורש כמו Creative Commons יכול לאפשר שימוש בה בתנאים מגבילים, כמו מתן קרדיט, אי מיסחור ואיסור מכירתה לאנשים אחרים. ויש גם יצירות שהן נחלת הציבור באופן מוחלט (Public Domain), אבל זה נדיר יותר.

לא כל מה שבגוגל ניתן לשימוש באתר שלכם
נכון, זה ממש מבלבל. אם התמונה בגוגל חפשית, למה שאסור יהיה לשלב אותה באתר שלכם? במבט ראשון, זה מנוגד לאינטואיציה, אבל כשחושבים על זה טיפה, זה לא: היוצר קובע היכן ניתן להציג את היצירה שלו, גם בחינם. מותר להשית תנאים על מה שבחינם. חשבו על מתנה שהורים נותנים, החל מכסף לארטיק ועד מימון לדירה: מותר להציב תנאים לקבלתה.

פרסום חינם ליוצר אינו פוטר מקבלת אישור
זהו בכלל נימוק מקומם ומתנשא: גופים כמו תחנות רדיו וטלוויזיה משתמשים ברייטינג הגבוה שלהם כדי להצדיק שימוש בחינם, בתואנה שהם בכלל עושים טובה ליוצר/ת.
כיום החוק נגדם, אולם גם אני נתקל בלי סוף בדרישה לספק חומרים חינם תמורת קרדיט או בהגעה לאולפן לראיון תמורת תהילת הרגע. ענפים שלמים מתפרנסים מהדימוי השגוי כאילו מגע הפרסום שווה זהב. ובכן, לפעמים הוא אכן כזה, אבל זכות היוצר/ת להחליט על כך.

פתרונות

cc-vimeoהזכרתי קודם את רשיון השימוש Creative Commons. הוא קיים באופן גדל והולך ברחבי האינטרנט.
הבעיה המרכזית איתו היא היכולת לאתר בקלות תכנים שנושאים את הרשיון הזה. אמנם יש מנוע חיפוש ייעודי לתוכן כזה (CC Search), אבל מניסיון אישי, מדובר בחוויה מתסכלת: נניח לרגע שחפשתם מוסיקה לשימוש חפשי וחפשתם ב - SoundCloud. אין זה אומר (לפחות נכון לזמנים בהם חפשתי), שכל התוצאות יהיו כבר מסוננות על פי רשיון זה. את החיפוש תצטרכו להמשיך בעצמכם.

גוגל - לכו לחיפוש המתקדם, שם תחפשו תמונות תחת קטגוריית Creative Commons.
פליקר - כנ"ל.  אני אישית מוצא את החיפוש בפליקר היעיל מכולם.

וימאו - אתר הוידאו הפופולרי מציע חיפוש המותנה בפרמטר תנאי הרישיון באופן מובנה וזה מאוד נח. יתרון נוסף הוא, שוידאו בוימאו הוא בדרך כלל באיכות גבוהה ולכן ישנם יותר סיכויים שתוכלו להשתמש בו בסרט.

Posted in הפצה דיגיטלית

09ספטמבר

נגן html5 ליוטיוב

זהירות, פוסט לגיקים

נגן html5 ליוטיוב

יוטיוב, כמו רוב אתרי הוידאו באינטרנט, מפעיל בדפדפן שלכם נגן מבוסס פלאש. זה נוח יותר לשני הצדדים, ליוטיוב ולדפדפן שלכם. גם אתם נהנים בסופו של דבר מוידאו עם אפשרויות רבות, מאחר שפלאש היא מערכת שלתוכה ניתן להטמיע מגוון עצום, כמעט בלתי מוגבל למעשה, של אפשרויות בנוסף לנגינה הפשוטה (למשל שכבות אינטרקטיביות כהערות וקישורים ועוד).

מן הצד השני ניצבת שפת html5, שהפכה לסטנדרט ואחד החידושים שבה, הוא העובדה שוידאו הפך מתוסף חיצוני (המצריך התקנת פלאש) לחלק אינטגרלי מהשפה, בדיוק כמו טקסט.
כלומר, אם כדי להכניס טקסט, היה עליכם להכניס ב - html בגרסאות הקודמות תגיות <p>, אז ב - html5 תוכלו להכניס תגיות <video>, בדיוק באותה רמת פשטות הדרושה להכנסת טקסט.
קובץ הוידאו עצמו יכול להיות בפורמטים שונים, שחלקם המכריע אינו קשור לחברה כזו או אחרת (כלומר אינו קנייני כמו פלאש וידאו).

באנלוגיה לעולם הפיזי, להשתמש ב - html5 זה טרנדי כמו לגדל ירקות בגינה ביתית עירונית ולנסוע באופניים (לא חשמליים).  ובמילים אחרות: פלאש, המשול לנסיעה במכונית וקניה בסופר, זה נוח וסבבה לגמרי, אבל ירקות מהמרפסת (או html5) זה ממש Cool, מודרני ומעודכן. 

יוטיוב לשוחרי אקולוגיה

יוטיוב, הקשובים לצרכי מגדלי הירקות נטולי הריסוס (שהם תכל'ס ירקות עם חרקים, סליחה על אי התקינות הפוליטית), מאפשרים לכם לקבוע את נגן ה - html5 כברירת מחדל ביוטיוב שלכם.
כדי לעשות זאת, עליכם להיכנס לעמוד המתאים ולהגיש בקשה בשלושה עותקים לנגן html5 דיפולטי.

Posted in הפצה דיגיטלית

05ספטמבר

מחקר מענין על מימון המונים

על מחקרים אקדמיים, אג'נדה ומיגדר

מחקר מענין על מימון המונים

פרופסור אורלי שדה ערכה מחקר (עם דן מרום ואליסיה רוב) על מימון המונים מהיבט מגדרי וגילתה שנשים מצליחות במימון המונים, אבל בעיקר על ידי תמיכה מנשים אחרות ותוך היצמדות למיזמים בתחומים הנחשבים מסורתית לנשיים כמו בישול, מחול, כתיבה, אמנות וכדומה.
אמנם לא באופן אקדמי, אבל גם אני עוקב ארוכות אחרי פלטפורמות למימון המונים, לומד את הסטטיסטיקות שלהן, קורא ביקורות וגם חיברתי מאמר ארוך מאוד בנושא של מימון המונים בהקשר קולנוע. ולמה אני כותב את כל זה? כדי להדגיש שהדברים שאומר כאן באים ממידה מסוימת של סמכות ואינם לגמרי באוויר.


ראשית, למה מיגדר?

פרופסור שדה אומרת לכלכליסט שהפער המגדרי פשוט קפץ מבין הנתונים ולא הונח כנקודת מוצא למחקר: נשים מבקשות ומקבלות סכומים קטנים יותר, נשים אינן יזמיות טכנולוגיה, נשים תומכות בנשים ובגברים בעוד שגברים תומכים בגברים וכן הלאה. כנראה שעובדתית היא צודקת, אבל אני חושב שהיא פספסה את הסיפור האמיתי של קיקסטארטר והלכה למקום השבלוני של זעקת הקיפוח, גם אם אינה קשורה (והיא אינה קשורה במקרה הזה).

קישור למחקר המלא

אז איפה הסיפור האמיתי

הדבר הבולט שהבחנתי בו הוא הפער בין אלו שכבר יש להם מוניטין לאלו שאין להם, בלי קשר לשיוכם המגדרי.
הצלחות בקיקסטארטר לא באות סתם ככה משום מקום. המבקש צריך להיות עם קהל אוהדים (fan base) ובאופן טבעי, לאנשים שכבר עשו משהו בחיים להם ושהם ידוענים, לפחות בתחום שלהם, יש סיכוי הרבה יותר גדול.


הדבר השני שהמחקר מתעלם ממנו הוא מידת ההצלחה במונחים מוחלטים: אם יזמית ביקשה 2000$ כי פחדה לבקש יותר והצליחה, אז על פי המחקר היא הצליחה בדיוק כמו מי שביקש 25,000$ והצליח.

אבל זה לא נכון ! כי בהנחה שהתורמים הראשונים הם המעגל הקרוב אליך (חברים ומשפחה), הרבה יותר קל לגייס סכומים קטנים ולצאת עם תמונת ניצחון מדומה.
אתגר גיוס הקהל האמיתי הוא במספרים הגדולים, ביכולת להביא אנשים שאינך מכיר לתרום.
ושוב - בזה אין קשר לגברים מול נשים, אלא למסד האוהדים שיש או אין לך.
אני נדהם מהעובדה שהפרופסורית הנכבדה פספסה עובדה זו, שכבר עלו עליה מזמן ודברו עליה בלי סוף, נוכח התופעה על פיה ידוענים מגיעים משום מקום עם קפיינים ענקיים של מימון המונים וגוזלים את כבשת הרש של היזמים העצמאים הקטנים. עד כדי כך הגיעו הדברים, שישנה קריאה לידוענים להימנע מלהיכנס לקיקסטארטר כדי לא ליצור תחרות בלתי הוגנת (אני מדבר בעיקר על תחום האמנות, שם עיקר המחקר שלי).

המיגדר, אוי שוב המיגדר

נשים יוזמות פחות בתחומים טכנולוגיים. זה נכון באופן מכריע (83% מהיזמים בתחומים אלה הם גברים), אבל לגמרי לא קשור למימון המונים. מימון המונים לכל היותר משקף מגמה חד משמעית זו.
הנחת המחקר, על פיה נשים חוששות שמשקיעים יהססו אם יראו שהמיזם הטכנולוגי מנוהל על ידי אישה, היא לא פחות ממגוחכת. זאת אומרת, נשים הרי מלכתחילה נמצאות פחות בתחומים טכנולוגיים, אז הן לא יצנחו פתאום לתוך מימון המונים עם גיוס טכנולוגי כאשר הן לא נמצאות בתחום!

נכון, אפשר לפתוח שאלה לגבי חינוך טכנולוגי לנשים והאם הרתיעה של נשים מגישה לתחום נובעת מזה שגברים מבריחים אותן, או שזה פשוט באמת לא מענין אותן. אלא שהוויכוח הזה אינו נוגע כאמור לפלטפורמות מימון המונים אלא לתפיסה כלל חברתית. 

Posted in הפצה דיגיטלית

<<  1 [2