15ספטמבר

הסיפור שלא יאומן על נטפליקס, פייסבוק ואני

אמיתי לגמרי

הסיפור שלא יאומן על נטפליקס, פייסבוק ואני

יום אחד, בעודי מהלך לתומי במשעולי טוויטר, ממולל פרחים ומהורהר, נתקלתי בהפניה לכתבה מניו יורק טיימס. הכתבה הקצרה ספרה על כך שאתר האינטרנט האדיר, שכבר הפך מזמן לחזק יותר מתחנות ורשתות טלוויזיה, ביניהן אפילו HBO, מתענין לאחרונה בסרטי תעודה. 
נטפליקס, שעד היום התנהל על פי אמות מידה מסחריות נוקשות, פתאום מגלה ענין בסרטים שנחשבים כבדים ומשעממים, כאשר אף רגולטור אינו נושף בעורפו ומכריח אותו לקנות אותם!
מוזר.
דווחתי על המוטציה בפייסבוק והמשכתי הלאה. אבל זו רק התחלת הסיפור...


מבחינתי, זו היתה הוכחה נוספת לכך שהז'אנר הדוקומנטרי אינו רק עונש, כפי שהוא נתפס על ידי ערוצי טלוויזיה בישראל, אלא יש לו אפילו צידוק מסחרי. 

השאר? היסטוריה. בעצם היסטריה

 עשרות לייקים עיטרו את הסטטוס הדהוי שלי. בעקבותיהם הגיעו מיילים וטלפונים מאנשים שלא פגשתי שנים רבות, את חלקם אני גם לא מכיר.
מתברר שאף אחד לא נכנס לקישור (טוב זה ברור) ואיכשהו, כנראה בגלל משהו בניסוח, פלוס מוניטין מסוים שאולי צברתי, הביא אנשים לחשוב שאני נציג מטעם נטפליקס ואני מחפש סרטים עבורם.

בחיי שלא התכוונתי לזה, ולא רק בגלל שבדרך כלל אינני איש של פוזות אלא גם מסיבה מעשית: ההתמודדות עם שלל הפונים היתה מעייפת ומעיקה.

מה קרה

טוב, העובדה שאנשים חשבו שאני נציג של נטפליקס, זה עוד בקטנה. מה שבאמת הדהים אותי הוא תגובתם אחרי שהסברתי להם (מתוך ידע מוקדם שהיה לי), שהם צריכים לשלם על תהליך הסינון. אחר כך הסברתי להם שנטפליקס משלם דמי רשיון כמו ערוץ טלוויזיה אבל משהו נמוך מאוד, שעשוי להיות פחות מ - 1000$ לשנתיים (יש סרטי תעודה שמקבלים גם כפול מזה, אבל לא יותר למיטב ידיעתי).
במשך התקופה הזו נטפליקס יכול להציע את הסרט לכל דורש ואינו חייב לספק דין וחשבון ובוודאי שלא תמלוגים ליוצר/ת.

אגב, אם אתם בכל זאת רוצים ללכת בנתיב הזה, שקלו לפנות ל - distribber. נראה שיש להם המודל ההגון ביותר: לא התקבלת לנטפליקס, לא שלמת, או יותר נכון - שלמת מעט.
רק חשבו על כמה זמן ייקח לכם להחזיר את ההשקעה בתהליך הקבלה! מה קורה לכם, אנשים? אתם כנראה אלו שעומדים בתור למסעדה או חנות של אפל אחרי השקה או מתחננים להזמנה לאפליקציה או מסיבה. טוב, כנראה שאני לא מבין משהו.

netflix-hastings-hbo-revenueמנכ"ל נטפליקס מתגאה בהכנסות

פרשנות

אז מה היה לנו כאן בעצם? יוצרות ויוצרים מעדיפים סכום בטוח, גם אם נמוך, מאשר שותפות בהכנסות.
אני מסיק מזה שיוצרים בעצמם אינם מאמינים בסרטים שלהם. זו מסקנה עצובה וגם די מפתיעה, בהינתן האופן האסרטיבי שבו יוצרות ויוצרים מגינים בדרך כלל על הסרט שלהם ומתגאים בקבלתו האוהדת על ידי קהל. 
אני יודע, יש שיגידו שעצם קבלתך לנטפליקס מקדמת את הסרט שלך, אבל זה עשוי להיות ההפך המוחלט: בנטפליקס אתם זנב לאריות ויכולים להיעלם באבק שמשאירים לכם הסרטים הפופולריים.

קדימה, יוצרות, יוצרים. אתם, שמחשיבים את עצמכם אנשים ביקורתיים, במקרים רבים אנטי ממסדיים, מתנהגים כמו אחרוני הקרנפים. יאללה, תתעשתו ותתחילו לחשוב לבד.

Posted in הפצה דיגיטלית

Leave a comment

You are commenting as guest.