20ינואר

המודל הכלכלי של טרנס-מדיה

אחד הפוסטים היותר תכליתיים

המודל הכלכלי של טרנס-מדיה

ג׳ניפר וילסון מחברת  The Project Factory באוסטרליה ואנגליה היא אחת היחידות (כולל יחידים) שיודעות על מה הן מדברות בעולם הטרנס-מדיה. זהו תחום הנמצא בחיתוליו, קשה למצוא בו משקיעים, יש צורך לחנך קהל וסף הכניסה הוא גבוה, בגלל הצורך בפיתוח אפליקציות, תחום שהינו זללן משאבים.

החברה שלה עושה פרויקטים אמיתיים בזה אחר זה, תופעה כאמור ייחודית עדיין לתחום. לכן היה לי כל כך מרענן לשמוע את הפרזנטציה שלה, שניתנה לאחרונה ב - Power to the Pixel בלונדון. היא יורה את מילותיה בקצב גבוה, לא מהססת לרגע ומראה דוגמאות חיות + מספרים משכנעים. הוידאו נמצא כאן בהמשך, בינתיים אסכם את הדברים עם מעט תובנות.

טרנס מדיה בעיניה היא דרך לספר סיפור בצורה דיגיטלית, תוך שימוש מושכל במדיום המתאים (משחקים, חידונים, סקרים, מפות וכו׳). הבסיס הוא תמיד הסיפור, אותו יצור שלא השתנה אלפי שנים, עוד לפני המצאת הכתב, רק שהוא מקבל משמעות רחבה יותר בזמן המעבר לדיגיטל.

הדוגמה

הסיפור עליו היא בחרה לדבר היה של אפליקציה שנוצרה עבור סדרת הטלוויזיה מ - 2010 ״שרלוק,״ סדרה שהמשיכה ב - 2012 ו - 2014. היא היתה הדרמה הנצפית ביותר בבריטניה מאז 2001 ונמכרה ל - 200 תחנות טלוויזיה ברחבי העולם.
 
המשתמשים באפליקציה מורידים כמות אדירה של קבצי וידאו, חלקה מתוך הסרט וחלק יוצר עבור האפליקציה. תפקיכם הוא לעזור לשרלוק לפתור את התעלומות. אתם יכולים לשמש כמודיעים ברחובות לונדון או ממש להשתתף בפענוח המסתורין, על ידי תשומת לב לרמזים השתולים בוידאו. 
למרות המראה התקופתי, מוטלות עליכם משימות מודרניות, כפענוח קבצי אודיו שבורים, הרכבת תמונות מפוקסלות וגם פריצה למחשבים. במאמר מוסגר אציין כי זוהי דיגיטציה של משחקי מציאות חליפית (Alternate Reality Games), בהם המשתתפים דוהרים ברחובות אמיתיים ומלקטים רמזים אמיתיים משלטים, שמות רחובות ופתקים מוסלקים, ממש כמו במשחק סימני דרך.
באפליקציה הזו, השיטוט ברחובות לונדון נעשה באופן וירטואלי, מה שמאפשר לאפליקציה להיות בינלאומית והיא אכן היתה כזו, כאשר הגיעה למקום ראשון בתחומה (משחקי וידאו) ביותר משלושים מדינות.
המשתתפים יכולים לנוע בעיר לונדון ברגל, במוניות או ברכבת התחתית, להגיע למקומות, לשמוע עדים, לצבור נקודות (יתרון על שחקנים אחרים) וכספים (באמצעותם ישלמו על תחבורה למשל) ולבנות פאזל של פתרון התעלומה.
בנוסף, האפליקציה מכילה משחקים, שבתורם מסייעים לכם לפתור את החידות, כמו למשל נגן אודיו שמאפשר לכם להריץ קטעי שמע במהירויות שונות עד שתצליחו להגיע למהירות בה הטקסט מפוענח, אפליקציית עריכת תמונה שמאפשרת לכם לסלק את הפיקסלים שמאחוריהם נמצא מידע קריטי ועוד. 
כל המידע שנצבר במהלך המשחק נמצא מאורגן במוחו של שרלוק, שהוא המוח שלכם למעשה, המכונה Mind Palace.
אה, ועוד פרט חשוב: האפליקציה פורסמה לא רק באנגלית אלא גם בסינית.
סתם, חשבתי שאולי יהיה לכם קל ונעים יותר בשפה זו.
צפו בוידאו קצר על האפליקציה:


המודל הכלכלי

בתחילה, הופצה האפליקציה בתשלום נמוך של 3 פאונד. וילסון מספרת שהאוהדים המושבעים, שהיו הראשונים לרכוש אותה, היו מוכנים על פי סקרים גם לשלם יותר, אבל בחברה לא רצו להגיע רק למשוגעים לדבר, אלא לציבור רחב יותר.
אחר כך המחיר הורד, כאשר האפליקציה הוצגה בפסטיבל החשוב ביותר בעולם כיום לטרנס-מדיה, South by Southwest. מספר המתקינים את האפליקציה קפץ תוך יום אחד עקב הורדת המחיר.
מאוחר יותר (אנחנו מדברים על תקופה של פחות מחצי שנה בסך הכל) המודל הפך להיות Freemium, בו הוא נמצא כיום.
המונח Freemium, למי שלא מכיר, הוא משחק מילים בין חינם לפרמיום והוא מתייחס לכך שחלק ניתן בחינם ותכונות מתקדמות או תוכן רב יותר מוצע בתשלום. אתרי פורנו עושים זאת כאשר הם מציעים סרטים ברזולוציה גבוהה יותר למנויים משלמים, תוכנות מציעות תכונות נוספות כסטטיסטיקה, גרפיקה עשירה יותר וכן הלאה. באפליקציית שרלוק הולמס, ניתנות למשתמש שתי תעלומות בחינם. תעלומות נוספות, הן הפרמיום, בתשלום.

האם אלו שתי האפשרויות היחידות? תשלום ו - Freemium?
בהחלט לא.
וילסון פורשת במצגת שלה (כאן למטה) את מפת המודלים הכלכליים הנוספים של פרויקטים מסוג זה:
ישנם כאלו שמיועדים להשיג מטרה שלישית, כמו חשיפה גבוהה או פרסום ואז יש תמריץ להפצה חינמית, כאשר המימון מגיע ממקום אחר.
דבר זה נכון לפרויקט ההולנדי שהיא מראה במצגת שלה (מאוד מקאברי, מומלץ בחום). לפרויקט עצמו לא היה מודל הכנסה, אך הוא קידם סדרה אחרת טלוויזיונית ועזר לבנות דימוי גבוה לרשת הטלוויזיה ההולנדית. 
לפעמים הרעיון הוא לטובת שינוי חברתי ואז המימון הוא ציבורי, כמו של כל תוכן טלוויזיוני או רדיופוני, שהמדינה משקיעה בו. דוגמה לכך היא בפרויקט המדהים של ערוץ 4 הבריטי, השווה פוסט בפני עצמו (ולכן לא ארחיב כאן עליו יותר מדי). באותו פרויקט, אזרחים התבקשו לסייע לסדרת תחקירים טלוויזיונים בתחום הנדל״ן, מה שסייע בהמשך למציאת דיור למאות אלפי משפחות (!). האמת היא שזה הדהד לי קצת את ״שידור חוקר״ הוותיקה, שאיתרה עבריינים על ידי שידור שחזור של פשע, רק שכאן הדבר לא נעשה באופן חד פעמי בשידור אחד, אלא באמצעות אפליקציה.

מודל נוסף הוא זה של החסות, הוא המודל העדיף על פי וילסון, שכן הוא מובטח בדרך כלל מראש, המספריפ ידועים ולכן אפשר לתכנן איתו תקציב. את הפרויקט ההולנדי למשל מימנה רשת הכריכים Subway.

חשוב לציין שמודלים של הכנסה עקיפה (כלומר, לא הכנסה דרך מכירה של תוכן בתשלום) לא ניתנים רק לסיכום במילה "חשיפה." גם לחשיפה יש סיווגי משנה, כמו הרצון לחזק מעורבות עם מותג או דמויות בסיפור, ליצור מודעות שתביא להכשרת הקרקע להמשך ההפקה, ליצור תודעה של שינוי ועוד.

 צפו במצגת המלאה של ג׳ניפר וילסון:

Posted in הפצה דיגיטלית, ניו מדיה

Leave a comment

You are commenting as guest.