האלגוריתם שלי מוטה. ושלך?

אלגוריתם מתוחכם לאללה

לפי שנים, כשפקידי ממשלה רצו לתרץ בלגן, הם נהגו לומר "טעות מחשב." זה עבד מעולה תקופה מסוימת. משום מה, היום משתמשים בביטוי הזה פחות ופחות. אולי כי בני אדם למדו שמחשב לא טועה. האדם שמזין או מתכנת אותו טועה.

היום, כאשר נעשה שימוש נרחב יותר ויותר בבינה מלאכותית, נהוג לחשוב שממנה ניוושע. בינה מלאכותית אמורה להיות מסוגלת ללמוד, כלומר להפיק לקחים ולהשתפר כתוצאה מקבלת משוב. ללמוד לקח אנחנו קוראים לזה. נראה לי שאין אדם שלא היה מייחל למנגנון נקי יותר של קבלת החלטות, אלא אם הוא פוליטיקאי, שמפלס את דרכו לצמרת דרך הונאות המונים וניצול קשרים.
בעצם, אולי אפילו הפוליטיקאי היה שמח ליותר בינה מלאכותית בעולם: לדעת שהנהג במכונית לפניו הוא רובוט קר רוח ולא אדם עם אגו נפוח שלהוט לעשות רושם על זו שלצידו, לנהוג בפראות ואולי להרוג אותו בדרך. לדעת שהרופאה שמאבחנת אותך לא עייפה מדי וקבלת ההחלטות שלה נפגעת כתוצאה מכך ואולי היא פשוט עברה לאחרונה השתלמות שגורמת לה לחשוב שהמחלה שלך היא מסוג מסוים ולא מסוג אחר, אבחנה שהיתה משתנה אם היתה בנקודה אחרת בקריירה שלה. כלומר, הטיה יכולה להיות גם בתום לב ולא רק מתוך רוע, קנאה, אינטרס או דעה קדומה.

המקרה של פייסבוק

באמצע מערכת הבחירות בארה"ב ב - 2016, כשכל העצבים מתוחים והתקשורת נתונה בביקורת מתמדת על הטיה מובנית שלה בסיקור של המועמדים, התברר שמדור הנושאים החמים בפייסבוק נעדר חדשות מהצד הרפובליקני. פייסבוק, כמו כל תאגיד דורסני טיפוסי, הכחישה בהתחלה. זה היה שקר, כי הצוות הוא אנושי והפתעה -- הוא הורכב מדמוקרטים, שאכן העלימו ידיעות רפובליקניות. ואם זה לא היה ברור, את המילה 'הפתעה' כתבתי בציניות, שכן אנשי תוכן בכל מדינה בעולם נוטים להיות ליברלים או מה שמכונה בישראל 'סמולנים.'
עובדים לשעבר בפייסבוק התראיינו והעידו כי מדובר בהליך שגרתי. במאמר מוסגר אציין כי הציפיה שלי, שאנשים שחרתו על דגלם את הפלורליזם, לא יסננו דעות שלא מוצאות חן בעיניהם, היא כנראה נאיבית מאוד.
אחרי שנתפסה בשקר, דבר שלא העיב כהוא זה על הפופולריות של פייסבוק (מה שמעיד יותר מכל על הטמטום שלנו, הקהל), פייסבוק הודיעה שהיא מפטרת את הצוות האנושי ועוברת סוף סוף לעריכת מדור החדשות על ידי רובוט.
ואז קרה דבר מענין.

רגע

לפני שאספר מה קרה למדור החדשות אחרי שעבר לרובוט, כמה מילים על האופן בו עובדת בינה מלאכותית, כלומר למידה חישובית, כלומר רובוט:
בניגוד לניתוח על פי מילות מפתח, שאפיין את מנועי החיפוש הראשונים, כיום מתפתח בקצב מואץ תחום בו המחשב שואף להבין שפה באופן טבעי, כלומר כמו שבני האדם מבינים אותה.
לכאורה, הענין נראה פשוט: אם ילדים לומדים במהירות ובקלות שפה בלי כל הוראה פרונטלית ואם בני אדם לומדים שפה נוספת תוך 1-3 שנים, סימן שהדרך ללמד שפה ידועה ומוכרת וגם טבעית וזורמת, נכון? הרי החוקים ידועים.
אז כמו שלימדנו את המחשב מתמטיקה והוא עושה זאת הרבה יותר מהר ומדויק מאיתנו , בואו פשוט נלמד אותו שפה. נדחס אליו את כל המילים הידועות בשפה, שזה כבר הרבה יותר ממה שבני אדם ממוצעים יודעים או זוכרים, נזין אליו עשרות אלפי משפטים בתצורות שונות וניתן לו משוב על כל משפט. בסופו של דבר, מה שלא תעשה "ההבנה" (מונח ערטילאי שקשה מאוד למחשב אותו), תעשה הכמות. חשבו על כך: כל המטאפורות, כל הפתגמים, כל האזכורים האקטואליים, כל כותרות העיתונים, כל ספרות המופת...
הרי כמות אינה בעיה למחשב, נכון?
טוב, אז לא בדיוק. מאחר שהיום אני עוסק בזה, אני מופתע בכל פעם לגלות עד כמה הידע האנושי הוא פשוט רק למראית עין. לא יאומן עד כמה דברים בסיסיים לכאורה, שכל דובר ילידי (כינוי לאדם שגדל עם שפה מסוימת) יודע בקלות, מחשב מתבלבל בהם.

linguistics

קחו לדוגמה את שתי המילים התמימות "למזוג" ו"לשפוך."
מזגתי מים לכוס: הולך.
שפכתי מים לבור: הולך.
מזגתי יין על החולצה: לא הולך.

למה?
כי לא מוזגים על החולצה! שופכים! תהיה התשובה האוטומטית.
מותר לשאול למה?
הרי אם פעולת המזיגה היא העברת נוזל ממקום אחד לאחר, למה לא להשתמש במילה 'למזוג' כאן? [זה מה שלפחות הייתי אומר למחשב, אם הייתי מלמד אותו את המילה].
הממ.., אולי כי פעולת המזיגה היא פעולה איטית וזהירה, בניגוד לשפיכה?
או.קיי - נתקדם עם ההנחה האחרונה: נניח לרגע שאני פוזל ופעולת המזיגה נעשתה מבחינתי לתוך הכוס. מזגתי בזהירות ובדיקנות לתוך מה שהיה נראה לי כמו כוס. לכאורה, עניתי, לפחות מבחינת הכוונה, על הגדרות הפועל מזיגה, שמתייחס להעברת נוזל בדיקנות ובאיטיות.
אבל לא... כי התוצאה היא ששפכתי יין. לא יעזור כלום. זו לא מזיגה.
אגב, גם בעולם המשפטי ערים לפער שבין כוונה ותוצאה. המקום בו הפער הזה מקבל משמעות דרמטית הוא באבחנה בין 'הריגה' ל'רצח'. בעולם המשפט יש גם התייחסות ליכולת לשער תוצאה, שרלוונטית בעיקר לשיפוט בעניני רשלנות מקצועית או גרימת חבלה. בשל המשמעויות הכבדות של דברים אלה לצורך הרשעה או זיכוי של אדם, אותם תהליכים חשיבתיים שכולנו מבצעים כבדרך אגב כל רגע ורגע, מקבלים הבלטה וזוכים לדיון מעמיק בהרכב של שלושה שופטים.

טוב, בואו נשפר את ההגדרה: מזיגה היא העברת נוזל זהירה לתוך כלי קיבול המיועד לשתיה.
זה כבר יותר טוב. ההגדרה הזו גם מאפשרת לנו להכניס לתוך מזיגה גם קנקן, גביע וכן הלאה. קערת מרק למשל, אינה נכללת בענין, כי לא שותים ממנה. כאשר אני אומר לילדים שלי "מי רוצה שאמזוג לו מרק", הם צוחקים. זו נראית להם אחת מההתחכמויות היותר דביליות שלי והם צודקים. נכון שיש מדינות ששותים בהן מקערת מרק, אבל זה לא כל כך נהוג בישראל ולכן ׳מזיגה׳ אינה כוללת בעברית קערת מרק.
[הערה: מזיגת מרק אינה שגיאה על פי האקדמיה ללשון העברית. היא פשוט פחות מקובלת]

פנטסטי. התקדמנו ואולי זיככנו הגדרה לתכונות המזיגה והשימוש במילה. אבל וואו, כמה שורות בזבזתי על הסבר על שימוש בפועל "למזוג."
והאם ילד לומד מה משמעות המילה ומתי משתמשים בה דרך קריאה של הסברים וניתוחים כמו אלו שכתבתי? ברור שלא.

ואף על פי כן, הרוב המכריע של הילדים דוברי העברית (אם זו השפה שגדלו איתה), בלי קשר לרמת ההשכלה או האינטלגינציה שלהם, יידעו בדיוק מתי להשתמש במילה בהקשר הנכון.
אני חוזר שוב על המילה: פנטסטי.
משתי סיבות: ראשית, כי בני יודעים את כל זה למרות שלא עברו לימוד פורמלי והם גם יודעים על השימוש במילה לפני שלמדו על נפחים, כלי קיבול וכו'.
הסיבה השניה היא, שככל שהדבר נשמע פשוט, אנחנו לא יודעים עדיין איך ללמד מכונה לעשות שימוש במילה הנכונה !

בלשנים קוראים לכל מה שתארתי עכשיו סמנטיקה קונספטואלית. 'סמנטיקה' במשמעותה העממית היא הפירוש המילולי למילים. השימוש הפשוט ביותר עבורה הוא לתיאור עצמים שיש להם מקבילה פיזית עם גבולות וצורה ברורים בעולם האמיתי כמו 'שולחן' או 'כסא.'
אבל מה קורה כאשר לשימוש במילה יש סייגים ותנאים? אז הסמנטיקה נכנסת לתחום הקונספטואלי ומתחילה לשאת סביבה ענן של התניות. כמו למשל, שהפעולה תתרחש מתוך כוונה, שתישפט במבחן התוצאה, שתהיה סיבתית, שתיעשה על ידי בן אנוש, שתהיה מהגדול לקטן או מהקטן לגדול ועוד ועוד. אני יודע, זה נשמע מופרך במבט ראשון שכבני אדם, נחשוב, נתכנן ונבדוק כל כך הרבה לפני שנשתמש במילה כלשהי, אבל אם תחשבו לרגע על דוגמת השימוש במילה ׳מזיגה׳ לעומת ׳שפיכה׳, תראו שכל המבחנים האלה הופעלו על ידכם בבואכם לשפוט אם השימוש במילה היה תקין או לא. פשוט עשיתם את זה במהירות הבזק ומבלי לחשוב על כך בצורה מפורשת.

קשה מאוד להעביר קונספט סמנטי למחשב, אז הפיצוי שאנשי הבינה המלאכותית נוקטים בו הוא כמותי: מלעיטים את המכונה בעוד ועוד דוגמאות של מזיגה לתוך כלי קיבול ומחזיקים אצבעות שהמכונה "הבינה" (שוב אותה מילה מתעתעת) שריבוי הדוגמאות הזה אמור להצביע על כך שהמילה 'מזיגה' יושבת טוב יותר עם כלי קיבול המשמש לשתיה.
אני מקדים את השאלה הבאה של הקוראת המלומדת ועונה כאן: לא, אי אפשר להושיב מחשב על הברכיים ולהסביר לו שהמילה 'מזיגה' מתאימה להעברת נוזל לכלי קיבול המשמש לשתיה. 
פשוט לא. 
אם אנחנו שואפים שהמחשב יידע להתעדכן בחידושי השפה והסלנג באופן טבעי בעתיד, לא נוכל  ללמד אותו דרך הגדרות פורמליות.
ותודה לסטיבן פינקר, החכם באדם, על היותו השראה והסבר לתובנות אלה על שפה אנושית, בספרו הנפלא The Language of Thought.

בחזרה לפייסבוק

על מה שקרה בפייסבוק נכתבו כבר תלים של בדיחות, אז אקצר אותו: מאחר שהרובוט אולף לעקוב כמותית אחרי הנושאים שאנשים מדברים עליהם בפוסטים, הביטוי 'ארוחת צהרים' הפך לביטוי אופנתי באזור שעות הצהרים בארה"ב וזכה להיכנס לפיכך למדור של 'הנושאים החמים' כאשר זה נערך על ידי רובוט. היתה גם הרבה רכילות מכוערת על ידוענים ועוד כמה דברים רעים.
הרובוט פשוט כשל.
אולי פשוט לא תכנתו אותו כהלכה?
כן, זו בהחלט אפשרות ואני האחרון שחושב שאי אפשר לשפר בינה מלאכותית ולקרב אותה לאט לאט אל האדם.

אבל רגע... אמרנו שהבעיה בבני אדם היא שהם מוטים, נכון? שיש להם אגנ'דה, הטיות רגשיות, דעה קדומה, הסחות דעת וכל הלאה.
מצד שני, אמרנו גם שבני האדם יודעים להפעיל שיקול דעת, בניגוד לרובוט. 
הרי אפילו מי שאינו עורך מנוסה יודע, שאם הביטוי 'ארוחת צהריים' מאוד פופולרי, זו לא סיבה למקם אותו בנושאים המדוברים ביותר, כי הוא סתמי, יום יומי, חוזר על עצמו ואין בו מקום לוויכוח בעל משמעות, הרחבת דעת או סיפוק סקרנות (אפילו אם פייסבוק היה אתר העוסק במזון או ביקורת מסעדות בלבד).

אז האם ייתכן כי אותו שיקול דעת, הוא הצד השני, האח התאום הבוגר והאחראי של אותה הטיה מושמצת?

כל אלגוריתם מוטה

לא המצאתי זאת, אני מצטט גדולים וחכמים ממני. במעבדת המחקר של מיקרוסופט קבצו את מיטב החכמים ממדעי הרוח והחברה. כן, גם חברה טכנולוגית מבינה לפעמים שהיא זקוקה למבט חיצוני של אנשים שאינם מהנדסים. כך נעשה גם בצה"ל אחרי מלחמת יום כיפור, כאשר הוברר שמיטב אנשי המודיעין המקצועיים נפלו במה שכונה 'הקונספציה', כלומר התפיסה על פיה, אחרי המפלה הצורבת של מלחמת ששת הימים, "הערבים לא יעזו." צריך היה מבט חיצוני של אנשים, שאינם אנשי מודיעין מקצועיים, כדי שיהיה מישהו שיצעק שהמלך עירום, מבלי שיחשוש שקידומו ייעצר או שייענש על שהעז לחלוק על הערכת ראש אמ"ן. אז הוקם צוות כזה ואני רק מקווה שהוא קיים גם היום.

הסיכום של רוב המאמרים העוסקים בפוליטיקה של מנועי החיפוש נמצא כאן. מאמר מצוין לדוגמה, גם אם ישן מעט, נמצא כאן.
ההטיה נובעת מהנחות היסוד ומהטיות תרבותיות של אנשים שיוצרים את האלגוריתם. אלגוריתם הוא באופן עקרוני פתרון סיסטמטי לשאלה. מאחוריו עומדת ההנחה שפתרוונות של שאלות חייבים לעבור דרך חוקים ושאם נצליח לשים את האצבע על החוקים, נצליח גם לפתור את השאלות שעולות מהם באמצעות נוסחה קבועה, שתקיף את מרב התרחישים.

אלא שחלק מהנחות היסוד שעומדות מאחורי אלגוריתמים עוסקות למשל במה שמענין לכאורה גברים ונשים. ובכן, מתברר שלמרות שמודלים של נשיות וגבריות הולכים ומיטשטשים ויש כיום יותר ויותר גברים שמעזים להתענין בגלוי בטיפוח ואסתטיקה ויותר ויותר נשים שמגלות את אהבתן לכדורגל, האלגוריתמים עדיין מניחים תחומי ענין מסורתיים לגברים ונשים.

אולי תגידו: עם כל הכבוד לגברים מטרוסקסואליים ותפיסות מגדר אנדרוגניות (אני לא מדבר על נטיות מיניות, אלא על תחביבים, תחומי עיסוק ותחומי ענין של גברים ונשים), אז תכל'ס, רוב הנשים עדיין נשיות על פי הדימוי ורוב הגברים עדיין מאצו'איסטים.
אני לא הולך להיכנס לוויכוח הנצחי על תורשה נגד סביבה, הוא אפילו יותר מייגע מהוויכוח על בין אנדרואיד ל - iOS, מק מול פי.סי, גולני מול צנחנים, אלא רק לומר, שכאשר מרמים גברים ונשים בניסויים והם חושבים שמולם נמצא מישהו אחר, הם מרשים לעצמם להיות פחות צמודים לתפיסות המגדר המסורתיות. במחקר (1975) של Zanna & Pack, בחורות צעירות הציגו את עצמן כיותר נשיות (מבחינה מסורתית, כלומר פחות משכילות, פחות דעתניות, יותר ביתיות) מכפי שהיו בפועל, בסיטואציית ניסוי בה הוצג בפניהן גבר נחשק (חתיך וסטודנט מצטיין באוניברסיטה יוקרתית) ונאמר להן שהוא בעל תפיסות מסורתיות לגבי נשים ומשפחה. ההפך קרה כאשר  נאמר להן שאותו בחור נחשק ליברלי בדעותיו. גברים כמובן גם נופלים בהטיות האלו. ניתן לסכם זאת כך: אנחנו אומרים מה שמצפים מאיתנו לומר אם אנחנו חושבים שזה ישתלם לנו או כדי לא להיפגע. כמובן, אני יודע שאת או אתה הקוראים את עכשיו את הטקסט הזה שונים. אתם אינדיבידואליים ותמיד עמדתם על דעתכם. מאז ומעולם הייתם נון-קונפורמיסטים והלכתם נגד הזרם. ברור. כ-ו-ל-כ-ם אינדיבידיאוליסטים. המאמר הזה מדבר על ה - 99.9% האחרים, בסדר?

bias

אבל אם אתם אינדיבידואליסטיים, האנשים שכותבים אלגוריתמים לא. הם מסתמכים על סטטיסטיקות או על סתם דעות קדומות. ביירון גלבריית׳, מנכ״ל Talla, המספקת תובנות מבוססות בינה מלאכותית לצוותי עבודה, מסביר כי כאשר האלגוריתם של פייסבוק רואה שם של אישה, הוא קדם-מניח תחומי ענין נשייים להציע לה בפיד של פייסבוק. למה? כי סטטיסטית זה כנראה עובד. האמת? אולי לא. אולי זה משעמם אותה רצח, אבל איכשהו ובהמשך למחקר שצטטתי קודם, גברים ונשים פשוט מעמידים פנים שהם הולכים עם תחומי הענין של המגדר שלהם, רק כדי שלא תדבק בהם סטיגמה.  

אם נדמה לכם שזז משהו מאז הניסוי של זאנה ופק ב - 1975 אותו תיארתי קודם, בו נשים התאימו את עצמן לציפיות הגברים ואם אתם חושבים שהעולם התקדם מאז למקום של יותר הגדרה עצמית לנשים, תחשבו שוב: באחד המאמרים הנוקבים ביותר שנתקלתי בהם והוא ממש עדכני (אוגוסט 2016), מנתחים 3 תלמידי מחקר במעבדת המידע של פרינסון הטיות של בינה מלאכותית. למעשה זהו תקציר של מסמך ארוך יותר שהם מחברים, כלומר מדובר בעבודה רצינית.
לטענתם, שפה טבעית (כלומר, זו שאנחנו מדברים) מכילה בתוכה תתי משמעויות בעלות הטיה. הטיות אלה עוברות למכונה בתהליך הלימוד ולכן מנציחות את ההטיה המובנית. כאשר מחברי המאמר הריצו מבחן אוסציאציות מרומזות על רובוט. מבחן זה - IAT, הוא שיטה מקובלת לבדיקת עמדות אצל נשאלים, המתבקשים לענות ב"נעים"  / "לא נעים" כאשר הם שומעים מילה. אז שמות עם צליל אנגלו-סאקסי מעוררים אסוציאציות יותר נעימות מאשר שמות עם צליל אפריקני-אמריקני. מופתעים, נכון? אגב, גם בספר ובסרט Freakonomics, המחברים טוענים בדיוק את אותו דבר ומוכיחים זאת אמפירית. הם מרחיקים לכת וטוענים שהשם אותו בוחרים הורים לילדיהם קובע במידה רבה את גורלם.
נמשיך: מילים המתארות קריירה יתקשרו אסוציאטיבית יותר לגברים בעוד שמילים הקשורות לחינוך ומשפחה יקושרו לנשים. טוב, הבנתם, זה ממשיך בהתאם.
בקיצור - המכונה שלמדה שפה יצרה את אותן אסוציאציות!
האמת היא שזה בלתי נמנע: אם אנחנו שואפים שמכונה תבין שפה עד לדקויות שבה, אז היא גם חייבת להבין את הבדיחות, הדעות הקדומות והרקע התרבותי שמאחורי ביטויים. בקיצור, היא חייבת להיות כמונו... - בדיוק מה שניסינו למנוע כאשר בקשנו מרובוט לחסוך לנו זמן קריאה.

אלגוריתם הוא מוטה. מ.ש.ל

הביקורת על מדדים מדעיים לכאורה וחשיפת הנחות היסוד המוטות תרבותית הועלתה כבר לפני הרבה שנים. זה היה עם מבחני האינטליגנציה. ברור לכולנו שילד או ילדה חכמים הם כאלו שלומדים בקלות, מבצעים קישורים בין נושא לנושא, מהירי מחשבה, בעלי כושר הפשטה ומסוגלים להפנים מידע חדש ומורכב. 
בסדר, אבל איך מודדים כאלה דברים?
מבחני האינטלגינציה כוללים בדיקה של משימות שנטועות עמוק בתרבות המערב הרציונליסטית. האם זה אומר שאין ילדים חכמים בתרבות המזרח ובאפריקה? כמובן שיש, אבל הם בדרך כלל לא מאובחנים ככאלה, בשל הטיות תרבותיות של מחברי המבחנים.
על זה מוסיפה המדינה, שמסיבות כלכליות מתעדפת ילדים שמוכשרים במקצועות ריאליים ומוסיפה לתדמית החכם את הילד שטוב במתמטיקה על פני זה שיש לו אינטליגציה רגשית גבוהה (כי למהנדסים יש פריון עבודה גבוה יותר והם תורמים יותר לכלכלה).

מבחני אינטליגנציה הם לפיכך גם כן סוג של אלגוריתם, כי הם מתיימרים באמצעות מבחן בעל עקרונות קבועים, למפות אוכלוסיות של מליונים.
דיון על ביקורת מבחני המשכל וגם נסיונות לענות על הביקורת הזו נמצא באתר של מט״ח.
אחד הדברים המענינים בסקירה של מט״ח, שהיא בהחלט ממצה, הוא הניסיון לטעון שהמבחנים אינם מוטים תרבותית כי הם כוללים מבחני צורות וצורות כידוע מנותקות מתרבות כזו או אחרת.
זה בהחלט טיעון חזק. אני לא מתכוון להתייחס אליו ספציפית, אלא למה שעומד מאחוריו: ההנחה, שיש בה גם תקווה, שנצליח להגיע למשהו נקי, מנותק מהטיות, באמצעות מדד 'אוביקטיבי.'
מדע נתפס כאובקטיבי ולא בכדי, מדענים לובשים חלוקים לבנים, למרות שאין חשש שילכלכו את הבגדים בעת מבחני אינטליגנציה או ראיונות פסיכולוגיים. הלבן הוא האוביקטיבי, הנקי מהטיות, הסמכותי, הצלול, המאופק, המחושב, המדיד.
מילגרם השכיל להלביש את עורכי הניסוי שלו בחלוקים לבנים כדי להראות שבשם המדע אפשר להביא אנשים לסף הרצח. החלוק, יחד עם האמירה החוזרת ״בשם המדע,״ הביאו את משתתפי הניסוי רחוק מאוד, רחוק מדי (למי שלא מכיר-ה, בקישור נמצא הסיפור המרתק).

 

מה שמרתיח לי את הדם

מרתיח אותי שאנשים אומרים "נו ברור, אז אין שום דבר אוביקטיבי ולכן אין מה לצפות לכך."
מזכיר לי את אלו שאומרים "אני גונב כי כולם גונבים." זוהי הכשרת השרץ והפיכתו לאידאולוגיה צרופה.
כי גם אם למערכת - אנושית או רובוטית, יש מגבלות והטיה מובנה, עלינו לשאוף לפחות לכך שהיא תהיה מאוזנת ככל הניתן, תוך קיום כללים בסיסיים של אתיקה.
לחלופין, אם החלטנו שיש לנו רישיון להרוג ולומר כל מה שמתחשק לנו, לפחות נשמור על כללי הגילוי הנאות ונצהיר על כך שיש לנו אג׳נדה.

כאשר פייסבוק כותבת בראש העמוד "נושאים חמים" (תרגום חפשי ל - Trending Topics) היא לא כותבת בכותרת המשנה "אלו הנושאים שאנחנו רוצים שתדברו עליהם, כי אנחנו סמולנים קטנים, שמנסים להשפיע עליכם בעורמה, למרות שאנחנו לכאורה מאמינים בריבוי דעות."

לא!
הם עושים שימוש בכותרת שמעידה לכאורה על על אוביקטיביות.
כלומר, הם מצד אחד מצהירים בהיתממות ש'אין אובקטיביות' ומצד שני עושים שימוש בטרמינולוגיה שמתיימרת להיות שיא האוביקטיביות.
וזה גם הקשר של המאמר המדעי לכאורה אל הבלוג הזה, שעוסק בתרבות דיגיטלית.

למעשה, כל העתונאים עושים זאת. תמיד, כל הזמן, בכל מדינה.

התעייפתי מלקרוא את הניו יורק טיימס, הארץ ואתר ה - CNN. פעם היה בהם אתגר אינטלקטואלי מסוים. הוא כבר לא קיים.
כיום, אלו עיתונים שלכל היותר גורמים לקורא כאב צוואר, כי הוא כל הזמן עסוק בהנהון: ״נכון, איזה יופי! כמה הם צודקים!״ או לחלופין בכאבי פרקים בגלל כיווץ היד לאגרוף: ״איזה מנוולים דמגוגים מניפולטיבים שקרנים!״

CNN כמשל: לא אכנס כאן לסיקור המזרח התיכון כי זה נפיץ ומוכר מדי, אלא לסיקור יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי בעקבות משאל עם ב - 2016. כריסטיאן אמנפור, כתבת ואזרחית עולם מודאגת, יוצאת לרחובות לונדון ומדברת בפנים מכורכמות על שנאת הזרים המעורבת בפחד שגרמה לבריטים לקבל החלטה פזיזה שהיא לרעת עתידם. לא, אין בכלל דיון ב - CNN על הסיבות הלגיטימיות שגרמו להרבה אנשים חכמים להצביע בעד היציאה מהאיחוד. היא אפילו לא מביאה את הדעות של האנשים האלה בסיקור העיתונאי שלה. היא יודעת מה באמת עובר להם בראש והיא תחנך אתכם.
חודשיים אחר כך, כתבה מודאגת אחרת מביאה עדות של פרופסור לפסיכולוגיה אנגלי ממוצא איטלקי, שאומר שכיום, אפילו לדבר אנגלית עם מבטא איטלקי מעורר עוינות בשכונה בה הוא גר. בסדר: הגעה להכללות על ידי הבאת דוגמאות ספוראדיות קיצוניות זו טכניקה של ערוץ 2 או תכניות ״תחקיר״ של אמנון לוי, לא של אתר ורשת המתיימרים להציע עיתונאות אמיתית.

הבלוג הזה, שמעט מאוד אנשים קוראים, אם בכלל, הוא אי של איזון שאני מנסה ליצור בעולם. מאוד מקפיד ומקווה שמצליח לייצג את שני הצדדים כאשר אני כותב כאן. גם כאשר אני מתאר דעה שאני לא מסכים לה, אני משתדל להציג אותה בנאמנות ואם אני חושב אחרת, כותב זאת בגוף ראשון ולא באופן שינסה להתיימר להציג זאת כעובדה.

לא אשנה את העולם, זה ברור, אבל אם אצליח להעלות את המודעות להטיה של כלי תקשורת, בזה די לי.