קהל נכבד, הייתי אמור לדבר על מציאות מדומה, אבל חלו שינויים של הרגע האחרון ואדבר כאן על משהו אחר, משמח ומעשי יותר.
התמונה הזו, גבירותיי ורבותי, צולמה לפני ימים מספר במשרדי Sony Pictures. גייסתי 5 מליוו דולר עבור המיזם החדש שלי וזהו טקס החתימה.
[מחיאות כפיים. הי, לזה לא הייתי מוכן. מה עושים? קובר את פניי בתוך המצגת מרוב מבוכה]
לפני שאספר לכם על המיזם, אגיד חד וחלק: באתי לכאן בין השאר לגייס עובדות ועובדים. אני מזמין אתכם ואת החברות והחברים שלכם להצטרף.
זהו הצוות הנפלא שאיתו הגעתי לשלב הגיוס. 16 אנשים מכל המגדרים וכל הצבעים, משבע מדינות שונות. כאן אנחנו מחוץ למשרדי קרן סקויה, שמתמחה במיזמים טכנולוגיים מתקדמים וידועה בניבוי המוצלח שלה לגבי סטארט-אפים.
האנשים האלו כולם תכנתים. עכשיו הגיע הזמן לגייס אנשי תוכן, כלומר אתכם, קהל נכבד.
אז בואו נתחיל.
המיזם שהקמתי נקרא StoryBOT. מטרתו ליצור את התסריטאי הטוב בעולם. התסריטאי הזה יהיה רובוט.
בכנס היום מדברים הרבה על בוטים. הרצאה לפניי עסקה ברובוט שעורך סרטים באופן אוטומטי. זהו רובוט שעוסק בעיבוד תמונה והבנתה. אנחנו לעומת זאת, מפתחים רובוט שיודע להבין ולייצר טקסט בעל משמעות, שאנשים יכולים ליהנות ממנו.
הרובוט שלנו יודע גם לבנות סיפור וזהו היתרון הגדול שלו.
הרשו לי קודם כל להסביר מעט את המונח המעורפל משהו - ״בוט.״
בוט, בעולם הבינה המלאכותית, הוא כינוי לרובוט שיודע לנהל דיאלוג. זהו להיט ענק בעולם הטכנולוגיה לאחרונה ונחשב בצדק למחולל מהפכה. השימושים שלו רבים: שירות לקוחות, סיוע בניהול לוח זמנים ותכנון חופשות, מכירות, סידור מדפים, תמיכה טכנית ומה לא.
כל חברות הטכנולוגיה הגדולות עוסקות בו כעת באופן אינטנסיבי.
אבל האם הוא מסוגל באמת לחקות אדם ולהיראות או להישמע לנו אנושי?
בואו נראה דוגמה:
הבוט הזה הוא מכונה שלימדו אותה להגיב כמו שטראמפ היה מגיב: השפה, עולם הדימויים, הדעות, הסגנון.
הוא עושה זאת באופן שמשכנע גם את האנשים הקרובים ביותר לטראמפ, שמדובר בפוסטים אותנטיים.
האם הבוט חוזה במדויק את מה שטראמפ יאמר בעקבות אירוע חדשותי?
לא בהכרח.
בינה מלאכותית אינה מחסלת את הבחירה החפשית של כל אדם, במיוחד אדם מפתיע כדונלד טראמפ.
אבל יתרונה המשמעותי הוא בכך שהיא מייצרת טקסטים שטראמפ יכול היה להגיד, שסביר לנו, כקהל שעוקב אחרי החדשות, שהוא יגיד.
לוקחים את הבוט צעד קדימה
אם אנחנו יכולים לייצר בוט שנשמע כמו אדם שאנחנו מכירים, למה לא נוכל ליצור בוט שנשמע כמו אדם דמיוני, אחרי שנאפיין את דמותו במדויק?
כמובן שזה אפשרי. עלינו לדאוג לכך שאותו אדם יישמע אמין לאפיון שיצרנו לו וכן עקבי, כלומר שהשפה שלו לא תישמע שונה מסצנה לסצנה.
כי לא הגיוני כל כך שבוט עם דמות של ילד יגיד ״סלמתק.״ זו מילה של שנות השבעים.
כדי למנוע טעויות מביכות כאלה, אנחנו צריכים שתסריטאים ותסריטאיות אמיתיים יאמנו את הרובוט ויתנו לו משוב. בשביל זה אנחנו זקוקים לכם.
סיפור של 60 שנה
הבוט של MIT המחקה את טראמפ נולד במרץ 2016, אבל הטכנולוגיה עצמה נולדה 60 שנה לפני כן, בואו ניתן להם כבוד:
השנה היא 1956. ג׳ון מקארתי, מתמטיקאי ומדען מחשב, טובע את המונח בינה מלאכותית (Artificial Intelligence) בכנס מקצועי בדארטמות. באותה שנה מתפרסמת התיאוריה הבלשנית של לוסיין טנייר, אחרי מותו בטרם עת.
התיאורה שלו, תיאוריית ה - Dependency, היא הבסיס לשיטה בה משפטים מנותחים על ידי מחשב והמשמעות שלהם מובנת או נבנית.
זה לא מה שלמדנו בתיכון בדיוק, עם הנושא, הנשוא והמושא, אלא משהו עמוק יותר, המתייחס לתלות בין חלקי המשפט ואיך אחד נובע מהאחר. הבסיס של טנייר הוא שהפועל הוא החלק המרכזי במשפט וכל שאר החלקים נובעים ממנו ותלויים בו. הבנת היחסים ביניהם היא זו שמאפשרת לנו או לרובוט להבין את המשפט. לא ארחיב כאן, אבל אספר שמאחר שיש לי רקע עבה למדי בבלשנות, התחברתי לתחום הבינה המלאכותית מהמקום הזה. עבורי זו היתה סגירת מעגל, שכן למדתי בלשנות לפני 25 שנים ולא האמנתי שאי פעם אעשה בה שימוש מעשי. כתבתי מאמר נרחב על נושא זה במקום אחר.
תשע שנים אחר כך מוציא ג׳וזף וייזנבאום את אליזה, גם היא מה - MIT, תוכנת בינה מלאכותית שיכולה לשמש כפסיכולוג על פי השיטה הרוג׳ריאנית. על פי שיטה זו, המטפל מהדהד למטופל את מה שאמר, על ידי חזרה מסוימת:
* דוקטור, אני מדוכא.
* אתה אומר שאתה מדוכא. מה גורם לך להרגיש מדוכא?
כמו שניתן לראות, שיטת ההדהוד מקלה על המחשב לייצר שיחה מדומה. מדובר בניסוי מדעי משולב בפארודיה מצידו של וייזנבאום על טיפולים פסיכולוגיים.
אליזה עוררה ענין רב גם מחוץ לחוגים אקדמיים והמשורר דוד אבידן כתב את הפסיכיאטור האלקטרוני שלי, ספר שכל כולו תיעוד של שיחותיו עם אליזה. אבידן היה מה שאנחנו קוראים היום טרול: הוא ניסה להפוך את הרובוט למגוחך ודי הצליח בכך.
בנוסף, אבידן כנראה ערך מעט את שיחותיו עם אליזה. גל מור כותב על כך באופן מרתק ומביא עדויות שלא ידעתי על קיומן כאשר קראתי את הספר.
פיקנטריה נחמדה, אתם בוודאי אומרים לעצמכם, אבל מה הקירח על הבמה מציע לנו בעצם?
אני מציע לכם דיל.
בואו להיות שותפים.
שותפים? מן הסתם תשאלו ״שותפים למה?״
רוצים אחוזים? אופציות? ברור, ניתן לכם. כך נהוג בסטארט-אפים. זה מחזק מוטיבציה וגם מגיע לכם, אם תימצאו מתאימים.
אבל אני מציע לכם להיות שותפים לדבר מה נוסף:
דיל עם השטן
פשוט מאוד: אנחנו נחתום איתכם על חוזים לארבע שנים לכל היותר.
אחרי ארבע שנים פשוט לא נצטרך אתכם יותר, הרובוטים יחליפו אתכם. הם גם יוכלו לחוות דעה על איכות התסריטים שהם עצמם ייצרו ויהפכו את הלקטורים וקבוצות המיקוד למיותרים.
האנשים היחידים שיישארו בחברה יהיו אני, טכנאי לתחזוקה ומנהל חשבונות, כדי שיהיה מי שיספור את הכסף הרב שנעשה.
אז למה הדיל הוא שטני?
כי אם אתם לא תצטרפו, יעשו זאת אחרים.
אז לפחות תיהנו ממשכורת שמנמנה למשך ארבע שנים, אולי רלוקיישן לסן פרנסיסקו, מנוי לחדר כושר ועוד שאר מתנות קטנות, דרכן אנחנו היזמים קונים את נשמתכם.
למה אתם צוחקים?
אגב, את השקופית הזו כתבתי לפני 4 ימים. משום מה חזיתי את התגובה הזו (האם אני רובוט?).
הי, הייתם אמורים לנסות להרוג אותי עכשיו!
למה אתם לא עושים זאת?
אני יכול לחשוב על כמה סיבות:
הראשונה היא שאתם רוצים להצטרף ולפחות להרוויח, כל זמן שניתן.
השניה, שאתם די בהלם ממה שנראה בצדק כמו שמיטת הקרקע מכל מקצוע כמעט שאפשר לחשוב עליו. הרי ברור שגם עורכי דין, רואי חשבון ועוד הם הבאים בתור. ועוד לא דברנו על השימוש הנרחב של בינה מלאכותית לצורך אבחון רפואי....
השלישית היא, כי קול פנימי אומר לכם שמשהו כאן לא נשמע הגיוני.
ואתם צודקים-:)
המצאתי את סטורי בוט. הנה התמונה המקורית ועבודת הפוטושופ.
האנשים החייכנים האלה חותמים על רקע מפרץ הונג קונג על הסכם לפיתוח אנרגיה גרעינית או משהו כזה. האמינו לי, הרבה יותר מפחיד מרובוט שכותב תסריטים.
מלוא הקרדיט לטליה פינקל! יוצרת סרטי תעודה ואמנית. אני ממליץ בחום על טליה. אם נניח בא לכם להיות מנתחי מוח ואין לכם כוח ללמוד 15 שנה, אפשר לארגן לכם דיפלומה ומכתבי הסמכה והמלצה תוך כמה שעות מאומצות של המוכשרת הזו.
אגב, שימו לב לצמיד הלבן המזעזע על ידו של האיש (בתמונה למעלה). טליה דרשה להוריד אותו בפוטושופ, התעקשתי להשאיר אותו בתור קריצה. לוקח אחריות, לא מדובר בחיפוף שלה.
רגע רגע
לפני שכולנו מסכמים את ההרצאה הזו כדאחקה אחת גדולה, אנא אל תפספסו את המסר:
מיזם כזה אולי מוקם ברגעים אלה ממש באיזה מרתף. אולי אתם עצמכם תקימו אותו מחר.
אני לא מנסה להפחיד. להפך: אני חושב שרובוטים יכולים להעשיר את העבודה שלנו.
אמת, יש לי היום מיזם שעוסק בבינה מלאכותית, לא המצאתי את העיסוק שלי בתחום. אלא שדווקא בתור אחד שמצוי בקדמת הטכנולוגיה, אני חושב שיחלוף עוד זמן רב, אם בכלל, שרובוטים יזרקו אותנו לפח (או ישלחו אותנו לחלל).
רובוטים הם כלי נהדר שיכול לעזור לנו, הוא לא מאיים עלינו.
עולם הבינה המלאכותית באמת זקוק לאנשי תוכן, לא המצאתי את זה. מישהו צריך למד את הרובוטים, כדי שיגיעו לרמה בה יוכלו לעזור לנו.
הצטרפו, מדובר בעולם חדש ומרגש.
תודה רבה.
אפילוג
הפוסט הזה עורר קצת רעש וטוב שכך, לזה הרי כוונתי. בעקבותיו, העירו סיגל לנדסברג ואריאל דורון על כך, שבדיוק מתי שהגיתי את הרעיון ההזוי שלי, באנגליה נכתב תסריט על ידי רובוט, שאף נעשה על בסיסו סרט.
זהו שיתוף פעולה בין קולנוען (אוסקר שארפ) למפתח בינה מלאכותית (רוס גודווין). הם הלעיטו את המכונה במאות תסריטי מדע בדיוני. בהתחלה הם קראו לה ג'טסון, עד שהרובוט הודיע להם שהוא מעדיף להיקרא בנג'מין ומאז הוא אכן נקרא כך.
התוצאה היא סרט בן 9 דקות שגרף הרבה מאוד צפיות (קרוב למליון, עם כתיבת שורות אלה). אני מניח שרובם, כולל אותי, רצו לראות איך נראה סרט שנכתב על ידי מחשב.
אז הנה מסקנתי הבלתי קובעת: מבולבל.
השחקנים המצוינים (בני אדם) והבימוי המשתדל (עוד יצור אנושי) עושים עבודה טובה כדי לחפות על משפטים (יצירי מחשב) שבמקרה הטוב הם מוזרים.
התגובה שמצולמת כאן היא הקולעת ביותר שמצאתי.
ועכשיו הסרט: